לארי בירד ופריצת דיסק

בואו נדבר על לארי בירד

הוא נבחר לחמישיית כל הזמנים ב-NBA  (לצד מג'יק, ג'ורדן, לברון וקארים).

אבל אני אתחיל עם אמירה (אולי) מקוממת. לארי בירד היה יכול להיות הרבה, הרבה יותר גדול.

אז בואו אספר לכם את הסיפור של לארי בירד ואיך חתיכת כביש ואופי קשוח מנע ממנו להיות הרבה יותר גדול.

לארי ג'ו בירד נולד בדצמבר 1956 באינדיאנה.

הוא אחד מ-6 ילדים של ג'ורג'יה וקלוד.

אביו עבד כל השבוע מחוץ לבית ואמו עבדה בשתי עבודות כדי לפרנס את המשפחה.

בירד סיפר כי זה שגדל עני הייתה המוטיבציה החזקה ביותר עבורו להצליח.

הוריו התגרשו כשהיה בתיכון ואביו התאבד שנה לאחר הגירושים.

כדי להתחמק מהמציאות הקשה בבית לארי התמקד בכדורסל ובהגיעו לשנה האחרונה בתיכון כבר היה כוכב עם ממוצעים של 31 נקודות, 21 ריבאונדים ו-4 אסיסטים.

בעקבות הצלחתו קיבל מלגה מלאה באוניברסיטת אינדיאנה אך הלחץ של העיר הגדולה והקולג' גרם לו לפרוש אחרי פחות מחודש.

הוא חזר לאזור הולדתו שם נרשם לקולג' מקומי ב-1975.

ושם פרח.

בירד הביא את הקבוצה המקומית לאליפות המכללות בפעם הראשונה אי פעם עם רקורד מאיים של 33-0.

במשחק הגמר הפסידו למישיגן סטייט 75-64.

המשחק, דרך אגב, היה משחק הקולג'ים הנצפה ביותר אי פעם עד אותה תקופה, בעיקר בגלל המצ'אפ בין שני כוכבי הליגה, בירד ורכז היריבה.

אחד בשם ארווין "מג'יק" ג'ונסון.

היריבות, שתמשיך שנים רבות, התחילה במשחק ההוא שם ג'ונסון יצא מנצח אך בירד עם תואר שחקן השנה בקולג'ים.

לאחר קריירה מוצלחת של 3 שנים בקולג' סיים בירד עם תואר בחינוך גופני ונבחר 6 בדראפט 1978 ע"י הסלטיקס.

עם ממוצע של 21.3 נק', 10.4 ריב' ו- 4.5 אס' לא רק שנבחר לרוקי העונה ואולסטאר אלא גם הפך את בוסטון מיידית למתמודדת על האליפות עם שיפור במאזן של 32 ניצחונות לעומת העונה שלפניו.

באותה עונה הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה של ד"ר ג'יי.

עונה לאחר מכן בירד כבר שיחק עם קווין מקהייל ורוברט פאריש וביחד היו אחת מהשלישיות החזקות בתולדות הליגה.

עד שנת 1985 היה לארי פחות או יותר בלתי ניתן לעצירה, פורוורד זריז עם 42% מהשלוש, 52% מהשדה וממוצע דאבל דאבל.

וכמה בירד היה בלתי ניתן לעצירה?

כטראש טוקר ידוע היה מספר לשומר שלו בדיוק מה הוא הולך לעשות, וכמובן מבצע זאת בהצלחה.

כדי להבין כמה גדול היה אפשר להשוות אותו לשחקן שהכי דומה לו היום, קווין דוראנט.

אז תדמיינו את דוראנט, רק אירי וקצת ג'ינג'י, עם גישה יותר בריאה למשחק (ולחיים), נאמנות לקבוצה ואחוזים (וריבאונדים) יותר טובים.

זה חתיכת שחקן.

אך בתחילת 1985 הדברים השתנו.

אמו ביקשה עזרה בסלילה מחדש של שביל הגישה לביתה.

לארי, למרות מעמדו ככוכב כדורסל ו-MVP של אותה עונה, החליט לסלול את השביל בעצמו.

אתם יכולים לדמיין היום את אחד הכוכבים הגדולים מרים את חפירה ומתחיל לעשות עבודות כביש?

לא. זה חינוך אחר. לארי בירד הוא משהו אחר.

אז באותו קיץ לארי בנה וסלל כביש חצץ באורך 100 מטרים.

וזה גבה ממנו מחיר כבד.

במהלך הבניה התחילו ללארי כאבי גב ובמהלך בדיקות ראו הרופאים כי לבירד יש פריצות דיסק בגב.

בין כל שתי חוליות בגב יש דיסק, הדיסק הבין-חולייתי.

הדיסק עשוי מטבעות סיבים/סחוס המסודרות במעגל, כמו בצל. בחלקו הפנימי יש מעין גרעין ג'לטיני.

כאשר הגרעין בולט מהטבעות, ללא פגיעה בהן, זה נקרא בלט דיסק.

וכאשר הגרעין פורץ דרך הטבעות זה נקרא פריצת דיסק.

מצב זה עלול ליצור לחץ עצבי.

בין כל שתי חוליות יוצאים זוג עצבים המעבירים מידע תחושתי ומוטורי מחלקי הגוף השונים למח. הם בעצם צמה של כבלים המעבירים אותות חשמליים.

במידה וגורם מכני כלשהוא מפעיל לחץ על העצב, כמו פריצת דיסק, זה יכול להפריע להעברת האותות או/ו לגרום לכאב.

ניתן לפצוע את הדיסק בצורה אקוטית (עומס יתר חד פעמי) או כרונית (עומס יתר לאורך זמן).

לרוב, במהלך היום אנו מפעילים לחץ ועומס על הדיסק בצורה "נסבלת" וכאשר אנו מקלים את הלחץ על הדיסק (כמו בשכיבה לדוגמא) האזור מחלים. במידה ולא ניתן לאזור את זמן ההחלמה המתאים, תיתכן פציעה.

לרוב פריצות דיסק אינן הפיכות. הדיסק לא יכול להיכנס ולצאת באופן ספונטני או בעזרת טיפול כלשהוא אך חשוב לציין כי ישנה קורלציה נמוכה ביותר בין פריצות דיסק לבין כאבים. כלומר, למי שיש פריצת דיסק לא בהכרח יהיה כאבי גב ולהפך.

אותה פציעה החלה התדרדרות במצבו של בירד.

לארי היה חייב לשכב בכל הזדמנות. בטיסות, בנסיעות ארוכות ואפילו בירידה לספסל העדיף לשכב על הפרקט.

אף היו מספר משחקים שהורד באלונקה בסופם.

במהלך משחקים היה מקבל זריקות וכדורים כדי לשרוד עוד כמה שעות בתפקוד, אך מחוץ לפרקט היה מפורק.

בהמשך עבר פציעות בגיד אכילס, שבר בחוליה בגב, ניתוח גב ועוד אינספור פציעות קטנות.

המטפל הצמוד של בירד, דן בירק, סיפר: "תדמיינו את זה, לארי בירד, הסופרסטאר, שם בחוץ שובר את הגב וסוחב חצץ. זה היה ההתחלה של הסוף". דן ממשיך, "היה לו שתי עבודות, לשחק כדורסל ולטפל בגב".

"הוא ידע לנהל את הכאב כמו שאף ספורטאי לא יודע. היו ימים שהוא נכנס אליי למשרד ולא יכל לעמוד".

אבל מי שהכיר את לארי לא הופתע. הוא בא מבית שידע רק עבודה קשה. בהיותו נער היה צריך לעזור לאביו עם רגליים נפוחות מעבודה.

הוא אמר בראיון: "לפני שאבא הלך לעבודה הוא ביקש שאעזור לו עם המגפיים. אני לא יודע אם הרגליים היו שבורות, אבל זה נראה ככה. הייתי צריך להפעיל הרבה כח כדי לעזור לו לנעול את המגפיים".

"אבי יצא מהבית בצליעה ואמר 'ניפגש בסוף השבוע'. הוא עבד באתר בנייה מרוחק ונשאר לישון באתר".

"כל פעם ששיחקתי תהיתי אם אני אסיים על כסא גלגלים. אם אני אוכל ללכת בחוף הים, אם אוכל להרים את ילדיי".

אך למרות כל זה לארי שיחק עוד 7 עונות, בהצלחה מרובה.

הוא לא הלך להשתמש בפציעה כדי לתרץ הפסד או היעדרות. הוא זן אחר.

"תמיד הערצתי את לארי בגלל הקשיחות המנטלית שלו" אמר חברו לסלטיקס, רוברט פאריש "אני התמודדתי גם כן עם כאבי גב ולא יכול לדמיין את עצמי משחק כמו שהוא שיחק"

אז בירד סיים את הקריירה (12 שנים בלבד) עם 3 אליפויות, 3 MVP, כל עונה ששיחק היה אולסטאר (חוץ מאחת ששיחק רק 6 משחקים) ו-3 פעמים אלוף השלשות (פעם אחת אף לא הוריד את העליונית).

אז כשחקן בריא, האם היה הורס את שושלת מג'יק בלייקרס? או אף לוקח מג'ורדן טבעת או שתיים?

אפשר רק לדמיין לאן בירד היה מגיע לולא הפציעה אך בטוח שאם לא היה בנוי עם קשיחות מנטלית כפי שנבנה, הוא היה עוד מקרה מפוספס ולא אגדה כפי שהוא נחשב.

לארי סיכם את זה נפלא: "אתה מקבל כסף לעבוד, אז תעבוד".